Opening
אז קניתי מעיל ב-120 שקלים. אני. מור לייטון בכר, על כל שלושים אלף עוקביה באינסטגרם. זאת שיש לה מאות מכנסי טייטס של לולולמון שעלו מאתיים דולר כל אחד במחסן אחסון אי שם בחולון, יחד עם שמלות סריג של פילוסופי, וקרדיגנים של khaite luggage.
ולא, אני לא הבת של מוחמד חדיד ולא גדלתי בניו יורק.
אני אשה בת 30 (בעוד כמה ימים), שפיתחה הרגלי צריכה מגונים לצד הפרעות אישיותיות רבות, מה שהביא אותי כיום למיטת יחיד בבית אבי ברחוב חד סטרי עלוב ברעננה.
למען האמת, הבית לא כל כך נורא. זה הבית של סבתא וסבא שלי ז׳׳ל, שאפשר לומר שגדלתי בו. הוא לא קטן מדי ולא גדול מדי וחמים במידה הנכונה, ואפוף זכרונות נעימים. זו לא הדירת לופט המטורפת שגרתי בה באלנבי פינת מזא׳׳ה או החדר בבית הויקטוריאני בלב סן פרנסיסקו, אבל בהחלט היה יכול להיות גרוע יותר. הבית הוא גרגר חול בביוב שיצרתי, שנקרא החיים שלי.
לפני שלושה-עשר ימים נחתי בישראל. לפני שלושה שבועות השתחררתי מהמחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים במיאמי.
אני לא שומעת קולות ואין לי מחלת נפש אקזוטית של אנשים יצירתיים, יש לי הפרעת אישיות גבולית. הפרעה נפשית שאף אחד לא יודע להסביר את חוליה, מלבד שהם בלתי נסבלים. אנו הופכים את חיינו וחיי הסובבים אותנו לגיהנום, במודע או לא במודע. אומרים שאנחנו מודעים אבל לא יכולים אחרת. אלא אם כן כמובן נשתה חמישה מייצבי מצב רוח ונוגדי דיכאון ביום ונקפיד על ביקור שבועי אצל פסיכיאטר.
אם הפסיכאטר מפורסם מה טוב.
יש לי חרדות נטישה ובעיית דיכאון קשה. אני טובה בלהיות בדיכאון, למעשה אני ממש אלופה. אני אלופה בלבכות בכי קורע לב ולא לאכול ימים שלמים, אלופה בלהסריח את המיטה ולא לצאת ממנה שבועות. אלופה בלבהות בתקרה. אגב, זה עוד משהו שמאפיין מופרעי אישיות גבולית. אנחנו אוהבים לבהות בתקרה.
לצד זה אני מכורה לבנזודיאזפינים, נוגדי חרדה וכדורי שינה. או שאני מכורה לשעבר? לא ברור.
הכל התחיל שהייתי בת 22 ונכנסתי לדיכאון קשה עקב פרידה טראגית מבחור שיצאתי איתו חודשיים. נשמע מצחיק אבל זו הייתה קטסטרופה. האמת היא שכל מערכות היחסים שלי הסתיימו בטראגדיה.
לא תפקדתי במשך שבועות וכל מה שעשיתי היה לעקוב אחריו ולחכות מחוץ לדירה שלו כדי להתחנן אליו שיחזור אליי, אז דודותיי היקרות בגילאי 60 פלוס מינוס החליטו שהדבר הכי נכון עבורי הוא להסתמם בלוריוון עד שארגיש יותר טוב. העניין הוא, שהכדורים גרמו לי להרגיש הרבה יותר טוב, כל כך טוב שאי אפשר להסביר במילים. בלילות שקעתי בשינה עמוקה ונפלאה, ובבקרים קפצתי מהמיטה בשעה 06:00. מעולם לא הייתי יותר אנרגטית ופרודוקטיבית. כך החל סיפור האהבה-שנאה שלי עם בנזודיאזפינים.
אין לי מושג למה החלטתי להתחיל לכתוב. תמיד אמרו שאני צריכה לכתוב ספר כשהייתי תלמידה, כנראה בגלל שיש לי דמיון פורה ונהגתי להמציא סיפורים כל הזמן.
תמיד רציתי בלוג שאליו אעלה תמונות שלי בתלבושות מהפנטות ומטיולים מסביב לעולם אבל אף פעם לא היה לי כוח להשקיע בזה. ואין זה זמן נפלא להתחיל עכשיו, לאחר ששהיתי בבית משוגעים, הסתובבתי באירופה ועברתי שתי הפלות יזומות?
You are a thief! You stole money from honest people’s credit cardS, and bought expensive clothing, gym memberships, trips abroad, spa treatments etc etc. Don’t you dare trying to blame mental health issues on your own greed and criminal behaviour. I find you disgusting!
השבמחקוואו העולם היה מקום כל כך יותר טוב בלעדייך. גנבת הרסנית שרוכבת על הגב של הפרעות נפש כדי לנסות לקבל קצת חמלה או רחמים בבית המשפט.
השבמחקאני מקווה שתירקבי כמה שנים בכלא, ובסופו של דבר כשתשחררי לחופשי, תהיה לך אות קין ענקית על המצח שתמנע ממך אי פעם לפתח קריירה (כי מי ירצה לעבוד או לעם פושעת..) או להתאהב ולהקים משפחה.
מפלצת. מגיע לך רק רע.
את גנבת ופוסטמה ומתעקשת להתחמק מאחריות. תודי בזה, את בנאדם מיותר שלא תורם שום דבר לעולם. אל תנסי להתמסכן או משהו.. מיצינו אותך.
השבמחק